מדוע יוסף לא יצר קשר עם אביו במשך כל השנים
השאלה העיקרית שעולה לי תמיד בראש כשאני קורא את פרשות מקץ/ויגש היא: כיצד ייתכן שיוסף לא יצר קשר עם אביו 20 שנה? איך לא שלח מכתב/פקס/SMS או אפילו לא שלח שליח ? אז נכון – אפשר לענות תשובה מתחכמת שלא היה לו סלולרי. ובכל זאת, כיצד ניתן להסביר את העובדה שיוסף נמצא במצרים כל כך הרבה שנים והוא לא יוצר קשר עם אביו? האם מצוות כיבוד הורים לא חייבה אותו לעשות מאמץ ליצור קשר?
למרבה ההפתעה, שאלה זו הועלתה רק על-ידי חלק קטן פרשני המקרא. ה"בכור שור" סבור שיוסף פחד כי אחיו כנראה הזהירו אותו שיהרגו אותו אם יחזור או יצור קשר. הרמב"ן סבור כי יוסף ביקש להגשים את חלומותיו, ואילו גילה לאביו החלומות לא היו מתגשמים.
ר' יצחק עראמה (מחכמי דור גירוש ספרד), ביקר פרשנות זו ואמר שזו סכלות שאדם ינסה לקיים את חלומותיו. ובלשונו: "הנותן חלומות יגיש פתרונם". תפקידו של הקב"ה הוא להגשים את החלומות ואין זה תפקידו של החולם. לא יתכן שהרצון של יוסף לקיים חלום ידחה כיבוד אב.
לכן ר' יצחק עראמה והאברבנאל סבורים כי יוסף לא יצר קשר כדי שיוכל לבחון האם אחיו עדיין שונאים אותו, ולאפשר להם לחזור בתשובה.
אבל תשובה זו מאוד לא מובנת. כיצד יכול היה יוסף להיות בטוח שהדברים יתגלגלו כפי שציפה? ומה אם הם לא היו מודים שחטאו? והאם זה מצדיק אי יצירת קשר 20 שנה?
את התשובה הכי מעניינת לטעמי מביא הרב יואל בן נון. לדעתו, סיבת אי יצירת הקשר נבעה מכך שיוסף סבר, בטעות, שגם אביו היה בעניין מכירתו, מין קונספירציה.
צריך לזכור שליוסף, לאחר שנמכר למצרים, לא היה מושג מה אבא שלו יודע על הפרשה וודאי לא יכול היה לדעת שהאחים סיפרו ליעקב שהוא מת. נוסף על כך, כאשר יוסף סיפר על חלומותיו אביו גער בו, וגערה זו, יחד עם עוד שאלות שניקרו בראשו הניאו אותו לסבור כי ליעקב היה חלק במכירה. יוסף שאל את עצמו מדוע לא מחפשים אותי? הרי האחים יודעים שהם מכרו אותי והייתי חי – מדוע נשלחתי לבד ע"י אבא מחברון עד שכם המיועדת לפורענות? מה בכלל הייתה מטרת השליחות? לראות את שלום אחי? הרי הם גיבורי חיל ויסתדרו מצויין בכל מקום שתשים אותם ! האם כל כך חשוב למסור ד"ש לאחים שיעקב ידע ששונאים אותי? ולמה יוסף נשלח לבד למשימה זו ?
מכאן התפתחה תיאוריית הקונספירציה – יוסף יכול היה בקלות להגיע למסקנה שאין לו לאן לחזור, אחיו שונאים אותו, אמו מתה ואביו גוער בו ולא כ"כ אכפת לו ממנו. לזה מתווספת מסורת של פרידות במשפחתו: לוט נפרד מאברהם, ישמעאל נזרק ע"י שרה ואברהם, עשו נפרד מיעקב, יעקב נפרד מהוריו ועכשיו יוסף חשב לעצמו שהוא המנודה.
יוסף משלים עם גורלו: וקורא לבניו מנשה – נשיה -שכחה, ואפרים – כי הפרני אלקים בארץ עניי, זו התחלה חדשה.
לאחר שברור לנו שהיו ליוסף כל הסיבות לחשוב ש"נזרק" ממשפחתו – נדלג קדימה בזמן עד לנקודה בה הגיעו האחים מצרימה. כשהם כבר הגיעו – יוסף היה סקרן לדעת מהי הסיבה האמיתית לכך שאף אחד לא טרח לחפש אותו במשך כל השנים הללו. היחיד מבין כל האחים אותו הוא יכול לשאול שאלה זו הוא כמובן בנימין שגם היה אחיו מאם, וגם לא השתתף במכירתו. שאר האחים הרי שנאו אותו ולא היו עונים לו תשובה אמיתית. לפיכך רקם יוסף את המזימה להביא את בנימין אליו. כאשר מזימתו הצליחה ניגש יהודה אליו והתחנן על בנימין אולם בסיפורו חושף ליוסף בפעם הראשונה מה חושב יעקב: "ויאמר עבדך אבי אלינו אתם ידעתם כי שניים ילדה לי אשתי. ויצא האחד מאתי ואומר אך טרוף טורף ולא ראיתיו עד הנה". יוסף שומע כאן לראשונה שאבא שלו היה בטוח שנטרף ע"י חיות רעות ומכאן הוא מבין למה אביו לא חיפש אותו כל אותן שנים. זו הסיבה שיוסף נשבר בנקודה זו וחושף את עצמו לאחים.
(נשלח ע"י חגי)